ביטון נ' כרסומטל בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה לתשלום סכום קצוב ע"ס 14,279 ₪.

1.התובע בעל עסק שמספק בין היתר שירות ואחזקת רשתות מחשבים. הנתבעת מנהלת מפעל לעיבוד שבבי. בין התובע לבין הנתבעת נערך ונחתם עוד בשנת 1998 הסכם שירות לאחזקה, תיקון ושירות לרשת תקשורת המחשבים אצל הנתבעת, בתמורה לתשלום חודשי קבוע. כמו כן, בהסכם נקבע כי במידה ויהיה צורך בחלפים שיסופקו על ידי התובע, תחויב הנתבעת במחיר מינימלי (סע' 3 ד' להסכם).

2.הצדדים נהגו על פי ההסכם והעניינים התנהלו על מי מנוחות משך שנים, כאשר התובע מעניק שירותים לנתבעת והנתבעת משלמת את התמורה המגיעה לו, אשר לפחות בתקופה האחרונה הרלוונטית מורכבת מדמי השירות החודשיים וחומרים וחלפים שסופקו. תקופה מסוימת עובר לחודש 5/12 נקלעה הנתבעת למשבר שנבע מסכסוך בין בעלי השליטה בה; מר לוכה ינקוביץ' (להלן: ינקוביץ') ומר אילן רבי (להלן: רבי). אין חולק כי באותה תקופה הנתבעת לא שילמה את התמורה המגיעה לתובע באופן סדיר, והצטבר חוב.

3.על פי טענת התובע, בתקופה הרלוונטית הצטבר חוב הנובע מחוזה השירות החודשי בגין החודשים מרץ-מאי 2012, בגין חלקים וציוד שסופקו לנתבעת, וכן בגין שיק ע"ס של 5207 ₪, שחולל מחוסר כיסוי מספיק. סכום החוב שהנתבעת נותרה חייבת לתובע, על פי טענת האחרון, הסתכם בסך של 15,017 ₪ (בכתב התביעה וכן במכתב ב"כ התובע מיום 29.10.2012 נפלה טעות בחישוב סה"כ החוב, כשצוין 14,279 ₪).

כאן המקום לציין כי במקור, החוב הנטען היה גבוה יותר. אין מחלוקת כי ביום 14.5.2012 קיבל התובע מרבי, ע"ח החוב, סך של 10,000 ₪ במזומן. לנסיבות תשלום סכום זה חשיבות, אליהן אתייחס בהמשך.

4.הנתבעת טוענת כי בחודש מאי 2012, לנוכח אי תשלום המגיע לו, עשה התובע "מעשים אקטיביים", גרם לתקלה מכוונת, "הפיל" את רשת המחשבים שלה, ונמנע, חרף דרישותיה, להשיב את פעילות המחשבים, דבר אשר גרם לשיתוק פעילותה והסב לה נזק כלכלי כבד. נטען על ידי הנתבעת כי לאור כך שעיסוקה בעיבוד שבבי ממוחשב, ללא פעילות רשת המחשבים לא ניתן לתפעל את המפעל, וכתוצאה מהשבתת מערך המחשוב, עשרות עובדיה ישבו מחוסרי מעש מספר ימים. הנתבעת טוענת אפוא לקיזוז ההפסדים שנגרמו לה מהחוב הנטען. הנתבעת חולקת גם על סכום החוב.

5.מטעם התובע הוגשו שני תצהירי; תצהיר התובע ותצהירו של רבי – אחד מבעלי המניות בנתבעת בזמן הרלוונטי; ומטעם הנתבעת הוגשו חמישה תצהירים ובכללם תצהירו של מר נעם ישראלי – איש מחשבים אשר נקרא לטיפול בתקלה על ידי הנתבעת. עד זה לא התייצב למתן עדות ועל כן, תצהירו הוצא מתיק בית המשפט.

6.לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בתצהירים ובראיות שהונחו בפניי, סבורני כי דין התביעה להתקבל במלואה. אנמק:

7.על הפרק השאלות הבאות: האם הנתבעת נותרה חייבת לתובע בגין השירותים שניתנו לה, ומה גובה החוב? האם התובע הוא שגרם להשבתת מערכת המחשוב במכוון. כן יש להידרש להתנהלות התובע לאחר "נפילת" המערכת ונפקות מעשיו או מחדליו; ולשאלה אם הנתבעת זכאית לקיזוז ההפסדים להם היא טוענת מהחוב הנטען. אדון בסוגיות לפי סדרן.

8.אין חולק כי במערכת המחשוב אצל הנתבעת נגרמה תקלה חמורה בחודש מאי 2012, ביום 6.5.2014 (ראו המכתב נ/1). נציגי הנתבעת פנו אל התובע כדי שיתקן את התקלה, אולם הוא סירב לעשות כן והתנה את הטיפול בתשלום סכום החוב. בעקבות כך, פנתה הנתבעת לבעלי מקצוע אחרים שלא הצליחו לפתור את הבעיה ולתקן את התקלה. אין מחלוקת כי לאחר מכן שולם סכום של 10,000 ₪ ע"ח החוב ובעקבות כך, תיקן התובע בפרק זמן קצר מאוד את התקלה.

9.לגרסת התובע, החוב לו טוען בכתב התביעה הוא לאחר שהסך של 10,000 ₪ נוכה מסך כל החוב. לתמיכה בטענותיו לגבי גובה החוב, צירף התובע לתצהירו חשבוניות המפרטות את השירות והציוד שהוא סיפק, וכן העתק השיק שחולל. בנוסף, צורפה כרטסת הנהלת חשבונות לשנת 2011. הראיות שבפניי יש בהם כדי להוכיח – ברמה הנדרשת במשפט אזרחי – כי החוב שהנתבעת נותרה חייבת לתובע הוא כנטען על ידו (כאמור התובע טוען לסכום נמוך במקצת בעקבות טעות חישוב).

בעדותו בפניי ציין רבי כי ערב תשלום הסך של 10,000 ₪ על ידו לתובע "היה חוב לדורון מחשבים ע"ס של 25,000 ₪ שלא שולם" (עמ' 6 שורה 6 לפרוטוקול). אני ער לכך כי בין רבי לבין ינקוביץ', שהיו בעלי מניות בנתבעת, סכסוך, שככל הנראה מורכב ואינו פשוט. יחד עם זאת, עדותו של רבי מהימנה בעיני, מה גם שהיא נתמכת בנתונים נוספים. כאמור, במכתב ב"כ התובע מיום 29.10.2012 (נספח ד' לתצהיר התובע) נפלה טעות בסיכום החוב – טעות שנגררה לכתב התביעה – ובמקום הסך של 15,017 ₪ נרשם 14,270 ₪, כלומר לפני תשלום הסך של 10,000 ₪ היה החוב 25,017 ₪. הנתון שמסר רבי, בדבר גובה החוב, תואם את סכום החוב הנכון בהתעלם מהטעות שנפלה בחישוב (אשר עד לסיום הדיון נעלמה מעיני הצדדים), והדבר מחזק את מהימנות עדות רבי ומהווה חיזוק לגרסת התובע.

יתרה מכך, ינקוביץ' לא חלק על כך שהצטבר חוב של הנתבעת לתובע, וכי משך תקופה הנתבעת לא שילמה לתובע את המגיע לו. גם יובל, בנו של ינקוביץ, וגם העדה הנוספת הגב' אתי שרוני מאשרים עובדה זו. מנגד, במסמך שינקוביץ' צירף לתצהירו (נספח ו') עליו חתם התובע עם קבלת הסך של 10,000 ₪, נרשם: "דורון מחשבים ע"ח חוב 10,000 ₪ מזומן", כלומר, ברור שהסכום ששולם לא היה לסילוק סופי של החוב, כפי שניסה ינקוביץ לטעון בעדותו בפניי (עמ' 11 שורה 10 לפרוטוקול).

לאמיתו של דבר, גרסתה של הנתבעת בדבר גובה החוב עברה מספר גלגולים עד כי אין אפשרות לקבוע ממצאים על פיה. הטענה כי הסך של 10,000 ₪ יש בו לסלק את כל חוב הנתבעת לתובע, עלתה לראשונה בעדות ינקוביץ בבית המשפט. בסע' 17 לתצהיר העדות הראשית של ינקוביץ הוא ציין בפירוש כי הסכום שולם "על חשבון החוב". לעומת זאת, בסע' 20 לתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע התביעה על סכום קצוב, התייחס ינקוביץ' לחוב וטען בזו הלשון:

"למען הזהירות המבקשת תוסיף ותטען לגבי סכום החוב הנתבע, כי ההמחאה המצוינת בסעיף 5(2) לכתב התביעה ע"ס 5207 ₪ הנה ע"ח יתר הסעיפים המפורטים בסעיף 5 לכתב התביעה ולא במקומם. לכן סכום התביעה הנו 9810 ₪ ולא 14279 ₪ כנטען".

ועוד נטען באותו מקום, בסע' 22 לתצהיר כי הסכומים המפורטים בתביעה "לא אושרו למשיב ואינם מעוגנים בהסכם, המבקשת מתנגדת לכל הסכומים והתעריפים המצויים אצל המשיב ואשר היא לא הביעה את הסכמתה אליהם במפורש".

אדון בטענה שהעלה ינקוביץ' כי השיק שחולל ע"ס 5207 ₪ כיסה חלק מהחשבוניות שהוצאו. אין לנכות את סכום השיק מסכום החשבוניות, ודין טענת הנתבעת להידחות. עיון במסמכים שצורפו לתצהיר התובע מראה כי השיק הוא חלק מסכום כולל של 29,207 ש"ח ששולם על ידי הנתבעת לתובע בחודש נובמבר 2011 (ראו קבלה מס' 1859, נספח ב' לתצהיר התובע), שמועד פירעונו היה 12.5.2012. מכאן שהשיק אינו קשור ליתר החשבוניות שבבסיס כתב התביעה, שהונפקו בשנת 2012 והיו עבור שירותים שניתנו בשנה זו.

אין גם לקבל את הנטען בעלמא לפיו הנתבעת "מתנגדת" לסכומים ולתעריפים שצוינו על ידי התובע.

אמנם, התובע צירף לתצהירו כרטסת הנהלת חשבונות לשנת 2011 בלבד ולא צירף את הכרטסת לשנת 2012, ברם אין בכך כדי לגרוע ממסקנתי, לאור צבר הראיות שסקרתי לעיל. בנוסף, יש לזכור כי מלבד טיעונים כללים, לא טרחה הנתבעת לצרף מסמכי הנהלת חשבונות מטעמה המצביעים על החיובים והזיכויים אל מול רישומי התובע, מקום שאין ספק שאלה מצויים ברשותה (ראו עדות אתי שרוני בעמ' 8 שורה 5). כן יש לציין כי במכתב ב"כ הנתבעת מיום 7.11.2012 (נספח ז' לתצהיר ינקוביץ') שבא כתגובה לדרישה לתשלום החוב, לא הועלו טענות כלל לגבי גובה החוב.